צוואות, ירושות ועזבונות

ריק

עריכת צוואה חוקית בישראל יכולה להיעשות בכמה דרכים המוכרות בחוק. הדרך הנפוצה היא צוואה בעדים – ניסוח מסמך צוואה כתוב וחתימתו על ידי המוריש (המצווה) בפני שני עדים כשירים (בגירים שאינם נהנים מהצוואה). אפשרות נוספת היא צוואה בכתב יד, שבה כל הצוואה נכתבת בידו של המצווה ונושאת את חתימתו. קיימת גם אפשרות לערוך צוואה בפני רשות (למשל בפני שופט, נוטריון או הרשם לענייני ירושה) שבה המצווה מצהיר על רצונו בעל-פה או בכתב בפני גורם רשמי. כדי להבטיח שהצוואה תהיה ברורה ותקפה, מומלץ לקבל סיוע מעורך דין המתמחה בדיני ירושה בעת ניסוח הצוואה, על מנת למנוע טעויות או אי-בהירויות שעלולות לסכל את כוונת המצווה.

כאשר אדם נפטר ולא הותיר אחריו צוואה, עיזבונו (רכושו) יחולק על פי ברירת המחדל שקובע חוק הירושה. בדרך כלל, היורשים הראשונים הם בן/בת הזוג של הנפטר וילדיו. בן הזוג זכאי לרוב לחלק משמעותי מהעיזבון, כולל מיטלטלי הבית ומכונית המשפחה, בעוד שיתר העיזבון מתחלק שווה בשווה בין הילדים. אם לנפטר אין ילדים או בן זוג בחיים, ירושתו תעבור לקרובי משפחה אחרים לפי סדר עדיפות שנקבע בחוק – למשל, הוריו של הנפטר, ואם אינם בחיים אז אחיו ואחיותיו, וכן הלאה. חשוב להדגיש שבמקרה שאין בכלל קרובי משפחה זכאים, העיזבון עלול לעבור לידי המדינה, ולכן עריכת צוואה יכולה למנוע מצב שבו הרכוש לא יגיע לידיים הרצויות בעיני המוריש.

על מנת לחלק באופן רשמי את נכסי העיזבון של נפטר, יש צורך בקבלת צו משפטי מתאים: צו ירושה (כאשר אין צוואה והחלוקה היא לפי החוק) או צו קיום צוואה (כאשר יש צוואה שיש לקיים). לשם כך יש להגיש בקשה לרשם לענייני ירושה שבמשרד המשפטים. הבקשה כוללת טפסים רשמיים, תעודת פטירה, הצוואה המקורית (אם קיימת), פירוט כל היורשים הידועים וקרובי המשפחה, וכן תשלום אגרה. לאחר הגשת הבקשה, מפרסם הרשם הודעה בדבר הבקשה כדי לאפשר הגשת התנגדויות מצד מי שסבור שיש לו עילה לכך. בהיעדר התנגדות ובהתקיים כל הדרישות (לדוגמה, מילוי נכון של הטפסים, צירוף המסמכים הנדרשים ותשלום האגרה), הרשם ייתן את הצו המבוקש. צו הירושה או צו קיום הצוואה מעניקים תוקף משפטי לחלוקת העיזבון – בעזרתם ניתן לפנות לבנקים, לרשם המקרקעין ולגורמים אחרים על מנת להעביר חשבונות, נכסים וזכויות על שם היורשים על פי הצו.

כן, המצווה (האדם שכתב את הצוואה) רשאי לשנות את צוואתו או לבטלה בכל עת בחייו, כל עוד הוא צלול ובעל כושר שיפוט. למעשה, הצוואה האחרונה בזמן היא הקובעת – ברגע שאדם כותב צוואה חדשה כדין, היא מבטלת כל צוואה קודמת שערך. ניתן לערוך שינוי באמצעות כתיבת צוואה חדשה עם ההסדרים המעודכנים, או לבצע ביטול מפורש של צוואה קיימת (למשל, באמצעות השמדת מסמך הצוואה הישן, או בהצהרה בפני רשות על ביטולו). חשוב לוודא שכל שינוי או ביטול נעשה בצורה שעומדת בדרישות החוק (באותן צורות רשמיות של צוואה כמו שפורט בסעיף הקודם), כדי שהרצון המעודכן של המצווה הוא שיתממש אחרי פטירתו.

אם מי מהקרובים או היורשים הפוטנציאליים סבור שהצוואה שהוצגה אינה תקפה או אינה משקפת נאמנה את רצון המוריש, הוא יכול להגיש התנגדות לצו קיום צוואה. התנגדות זו יש להגיש לרשם לענייני ירושה (או לבית המשפט לענייני משפחה, שאליו יועבר העניין) לאחר פרסום הבקשה לצו קיום צוואה וברקע הזמן שהוקצב לכך בהודעת הפרסום. בהתנגדות יש לפרט את הנימוקים החוקיים והעובדתיים מדוע הצוואה פסולה או בלתי הוגנת – למשל, לטעון שהמצווה לא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית בעת עריכת הצוואה, שהצוואה נערכה תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת מצד אחד המוטבים, או שיש פגם צורני חמור בצוואה (כגון היעדר חתימה או עדים כנדרש). לאחר הגשת ההתנגדות, הדיון עובר לבית המשפט לענייני משפחה, שידון בראיות שני הצדדים ויכריע האם לקיים את הצוואה ככתבה וכלשונה, לבטל אותה (כולה או חלקה) או לקיים את הצוואה הקודמת אם הייתה כזו. תהליך ההתנגדות הוא למעשה משפט לכל דבר ועניין בענייני ירושה, ולכן חשוב בליווי עורך דין במקרה שמתעורר סכסוך כזה.